Home לקחים וסיכומים, ישראל גוטמן

לקחים וסיכומים, ישראל גוטמן

לקחים וסיכומים, ישראל גוטמן

ישראל גוטמן, לקחים וסיכומים

ארכיון מורשת, D.2.318

התקופה בין שתי מלחמות עולם על המשטרים הטוטליטריים והתנועות הפאשיסטיות הקנאיות ובייחוד מלחמת העולם השניה ניפצו את האמונה בכוחו הכל יכול וגובר ללא הרף של הפרוגרס. המאה ה-19 והזרמים הליברליים הורישו לאירופה את השקפה כי האנטישמיות והגילויים השונים של שנאה גזעית ולאומית, כמו כן המלחמות וצורות שונות של אלימות הן תוצאה של בורות, פיגור חברתי ונחשלות כלכלית. הקדמה המרבה השכלה ותבונה, שיפור מתמיד של רמת החיים עשויים לבטל כליל את החוקים המפלים בין מעמדות השונים, עמים וגזעים נפרדים ובעקבות התמורה התחוקתית הפורמלית יבוא גם המפנה שיחול בתודעתו של אדם. האדם הנאור והחי ברווחה יהיה סובלני, חופשי ממשפטים קדומים ומתנגד לאמצעי כפיה או הפעלת כוח במקום שורת הצדק. המלחמות ותנועות המוניות שכוח המניע אותן היא שנאת הזולת והכמיהה לחולל שינוי בכוח הזרוע סתרו את אמונה התמימה בדטרמיניזם האוטומטי ומצעד הבלתי מופרע של הקדמה. גם ההנחה המארקסיסטית שראתה בניגודי מעמדות וכורח מלחמת המעמדות את הניגוד הדומיננטי של כל התקופות ומכשול מכריע קודם השגת הרמוניה ביחסי החברה, לא ציפה נכוחה את המורכבות של החברה המודרנית. מסתבר כי ניגוד לאומיים ונחשולי לאומנות אינם רק ניגוד משני או תמרון הטיה מצד מעמדות רכושניים אלא כוחות עצומים הפועלים בתוככי החברה על כל מרכיביה. כוחות אלה אינם חדלים לפעול גם בחברה שהלאימה את כוחות ייצור, עובדה שהפיצול והקרע שבארצות הנמנות על המחנה הסוציאליסטי כיום נובעות לא במעט ממתח ניגודים זה. ניפוץ האשליה על מצעד הקדמה היה זהה גם עם התערערות התפיסות השונות על הפרספקטיבה להתבוללות ללא כאבים של היהודי בגולה. לוחמי האמנאציפאציה סברו שהאמנאציפאציה הפורמלית תוליך לטשטוש הבדלים והתגברות מהירה על מחיצות. נגזר על היהודים ללמוד כי האיבה שהיתה מושתתת על בורות, מצוקה כלכלית חריפה והבדלי דת, מנהג ולבוש לא נעלמה כליל עם סילוק הבסיס היוצר איבה זו. האיבה הישנה התגלגלה באפלה אחרת והתפרצה באפיקים חדשים. כוח המחץ של השנאה בנסיבות חדשות לא נפל מהעבר. היהודים נמצאו שוב בנקודה רגישה ביותר של התלקחות. ההתפרצות האלימה של המלחמה ורצח לא בלבד שלא נפלו באימתן מגילויים דומים בעבר. לאמיתו של דבר הגביר האדם בתקופה זאת את מכונת הרצח על ידי ניצול השכלולים הטכניים שסיפק המדע והסתבר כי האדם השבע והנאור לכאורה מסוגל להיות חופשי יותר ממעצורים נפשיים וייסורי מצפון מקודמו המפגר יותר.

ב.

רבים סברו שמלחמת העולם השניה על נוראותיה והשואה היהודית עשויים לפעול כהלם המחזיר את האנושות למוטב. אין ספק כי במשך זמן מה פעל אמנם שיעור הסיטורי זה. אך התמורה לא היתה מהותית אלא מעין בלם מרתיע לטווח קצר. נכון הוא כי האחריות הכוללת לאסון יהודי קבע לא במעט בשעת ההכרעה על תקומת מדינה יהודית עצמאית. חוקקו חוקים נגד השנאה בגילוייה ההמוניים ונגד רצח עם. האנטישמיות הוצנעה וכל הופעה פומבית ורעשנית של שנאת ישראל הוקעה כצעד ראשון במדרון מסוכן.

אולם קיום מדינת ישראל, התחזקותה והתגברות על אויביה סייעו למירוק המצפון הרע של האנושות. נראה כי מלחמת שש הימים על תוצאותיה המרעישות היוותה צעד האחרון בתהליך ההתנערות. הקורבן המועד אינו יותר קורבן והעם המזמין רחמים, המזכיר לחלש שקיים תמיד עוד חלש יותר וסובל יותר ממנו, הפך דמותו. התמורה שחלה פתחה סכר לאנטישמיות חדשה. מוקדי האנטישמיות הזאת הם עתה בארצות ערב, בפולין ובהכרזותיו של השליט הקפריזי בצרפת. אך אין זה אמור כי עניין לנו כאן עם תופעות מקריות. יתכן ואף מתקבל על הדעת כי עדים אנו לשלב חדש, גלגול נוסף של שנאת ישראל נושנה. מי שגרס כי מדינת ישראל המתחדשת שתחסל במידה רבה את האנומליה הבסיסית שלנו, תוכיח כי אמנם גם אנו יודעים לעבוד, לקיים מדינה על כל שכבותיה והדימוי של עם חתרן ועם פרזיט בשקר יסודו, חייב לעמוד על טעותו. במצב הקונקרטי בו אנו נתונים עתה מדינת ישראל היא המספקת חומר לאנטישמיות החדשה. ההסתמכות על חוסר יסוד רציונלי בשטנה זו לא יועילו לנו. האמת היא שגם הכנענים בתוכנו שהזדרזו להינתק מירושות ולברוח מהגורל יכולים ללמוד עתה שגם מעשיהם על האדמה העתיקה עלולים לעורר כוחות רדומים הפוגעים ביהודים שם בגולה וקובעים לא במעט את גורלם.

יגידו לי, ובצדק, שאין אנו צריכים לבודד את האנטישמיות וענייני ישראל מהמתרחש בעולם הרחב. והרי כל הדיוט יודע כי האנושות אחר מלחמת העולם השניה לא חזרה למוטב. היו מלחמות ומלחמת ויטנאם אינה רחוקה מקטילת עם. עם זאת נראה לי כי החייאת האנטישמיות יש בה

כמובן, האנטישמיות היא רק גילוי אחד בעולם המסוכסך והשסוע, שלא חדל ממלחמות קטנות וצבירת כוח לקראת התמודדות שאין השכל יכול לשערה. אולם טוב יהיה אם נראה את הנעשה בעין מפוכחת, לא נרבה להיאחז בתקוות שוא גם עם קל יותר לנשום בהיכל התקוות. הציפיות הדמיוניות עלולות להרדים ולבלבל גם אנשים חזקים והיקיצה במקרים אלה היא טרגית ועתים באה מאוחר מדי.

מהלומות רבות הורידה עלינו ברית המועצות. מכות אלה לא הנחילו רק מעשיה הרעים ומחדליה, אך גם פרקי הביוגרפיה של הארץ אותם התחיל לספר כרושצ'וב ועדיין עם נמסרים במנות מספיקות כדי לשבור אדם חזק ומאמין ביותר. נראה לי כי המתיחות שקדמה לששת הימים, ימי המלחמה והזמן שבא אחריהם הוסיפו מימד חדש וחמור ביחסנו עם ברית המועצות. אין כוונתי ליחסים הפורמליים החשובים כשלעצמם. אני, ויש להניח כי רבים בתוכנו, האמנתי כי כל החטאים של ברית המועצות אינם מבטלים את החיוב, ובתוך החיוב הקובע הוא בעיקר הרצון הכנה של ברית המועצות בשלום, שלום לכל האומות קטנות כגדולות ועקרון של משא ומתן צודק ומחייב בסכסוכים בין האומות. מעמדות של ברית המועצות בימי המבחן שלנו למדתי כי אין לסמוך על עמדה זו של ברית המועצות כעל אמת קובעת ומיועדת לכל. התכסיס והרווח המדיני של מדינה זו אינו נעצר בפני סכנת מלחמה ואיומי השמדה של עם, על גופו בוצעה כבר מזימה זו בהצלחה ניכרת.

ולאחר שברית המועצות מלאה תפקיד ידוע בסכסוך שבאזורנו ונציגיה ראו ברצון-קיום שלנו גילוי נאצי – בא נחלות השטנה הפולנית. אין צורך לגלות את פרצופם של הפולנים בעבר, אין גם טעם להרבות בהוכחות שאמנם היהודים המועטים שנשארו בפולין אינם ציונים. אמר כבר מי שאמר שכנראה כל הקומוניסטים מפולין עלו לישראל ודווקא הציונים בחרו לשבת בגן העדן של גומולקה. המתרחש בפולין הוא חמור יותר מאשר התפרצויות כעס ועלילות מגוחכות עשויות ללמד. פולין היתה המדינה שקמה בסימן השבר של מלחמת העולם השניה. שנאת ישראל והשגיאות הפטליות ששנאה זו הולידה רבצו על מצפונה של מדינה זו. היו אלה הקומוניסטים בימי המחתרת והכיבוש שקראו להושיט עזרה ליהודים והאשימו את בני-עמם בשותפות לאחריות וחוסר מעש נוכח הפשע. גם במעשים ובכתובים שבפולין  העממית ניתן למצוא עקבות ללא ספור המחזקים את ההודיות על אחריות ונסיון לכפר על העבר. והנה עתה מופיעה פולין בלבוש חדש. הפולנים כלל לא עזרו לרצוח ולא הסגירו יהודים. הם לא התנכרו ולא נעלו בתיהם וסגור להם. נהפוך הוא. הפולנים עזרו והצילו. ומי סייע לרצח? היהודים עצמם.

זאת ועוד. רבים שמו ציפייתם בליברליזציה ובהתחדשות המתחוללים במזרח בעת ובעונה אחת עם הסרת הלוט מעוותי העבר. סיכויים אלה תלו בעיקר במשמרת חדשה של הוגים וסופרים שלא הסתפקו בגמגום ואקרובטיקה מחשבתית אלא ניסו לחדור לשורשי הכשלון ולחסן את הסוציאליזם בפני המחלה שפשתה בקרבו. והרי אותם האינטלקטואלים הם עתה מסולקים בסיטונות ומוקעים כציונים וסוכנים של כל מיני כוחות רשע שנולדו בדמיונם של אינקויזאטורים החדשים.

ג.

מותר להניח כי היהודים כן למדו את הלקח. אדם שאינו מרפה ועושה עתה הכרה עם תעודות על הכרזות ומעשים של קיבוצים יהודיים בעולם חופשי בימי מלחמת העולם השניה תוהה על טיב הזעזוע ועוצמת התגובות של ציבורים אלה. אולם התהום שנתגלתה כעבור ימי הזעם חרשה בלבו של היהודי. השנה באה לביטוי החרדה וההזדהות בעוצמה ובעומק שלא ידענו כמותם. יהודים שהתרחקו מהיהדות וצעירים שמעולם לא קרבו אותם ליהדות הבחינו בצלצול פעמונים שהוציאו אותם משאננותם. גם התגובות בברית המועצות ובארצות המזרח לא היו עתה צבועות בצבא יבסקי. זוהי אחת הסיבות לזעם של גומולקה וגרועים ממנו והקטרוג נגד הציונים.

כמובן, אין שום בטחון שתחושת הסכנה וגל ההזדהות יתמידו ויהפכו למעשים של ממש. עד כמה שאין הדבר מוזר גם במקרה זה משפיע הכוח שלנו והנצחון המופלא באופן מרגיע. במקום שהיהודי יחזור לצמיתות להיות יהודי ויגמור אומר לעלות, הרי הוא חוזר לסורו ולעסקיו מתוך הרגשת הקלה שהאזעקה היתה מיותרת והללו בישראל מסתדרים יפה בלעדיו. שומה עלינו לבנות את ההסברה שלנו ואת הקשרים שלנו עם הקיבוצים היהודיים במישור חדש, שממחיש באורח מציאותי את הסכנות שצמחו והתגובות המתחייבות.

ואילו כאן בארץ מסתמנים אותות מדאיגים מסוג אחר. כנראה שבקרב צעירים ולא כל כך צעירים בא מעין שיכרון של כוח. יש סבורים שהכוח שלנו אין לעשותו מכשיר של הגנה ובטחון בלבד אלא מן הדין להפכו לקרש קפיצה לכיבושים שיסודם טמון במיתוסים יפים אך מסוכנים. השכרון הזה עצמו מסתיר גם בנקל מעיני המדקלמים בחום את סבל הזולת ואז הדם של אחרים מפסיק להיות זהה עם דמנו והיתמות חדלה להיות סבל של כל תינוק באשר הוא תינוק.