Home לקסיקון שלנגל ולדיסלב

שלנגל ולדיסלב

logo-havazelet

מוצאו של ולדיסלב שלנגל מלודז'. לפני המלחמה כתב שירים ופזמונים בפולנית, ביניהם שירים סטיריים לעיתונות ולבימות בידור שונות.

בתקופת המלחמה היה בגטו וארשה, והמשיך בכתיבה: קטעי פרוזה, ובעיקר שירים, שהיו נפוצים בקרב האוכלוסיה, ועל בימת מועדון "שטוקה", אחד המועדונים שהיו מקובלים על העילית הכלכלית בגטו וארשה.

שירי ולדיסלב שלנגל, הועברו מיד ליד, צוטטו ושוכפלו בעותקים רבים.

בשיריו משתקפת מציאות החיים של יהודי הגטו והלך הרוחות בתוכו, לצד ביקורת מוסווית על הכובש וביקורת גלוייה וחריפה על המוסדות היהודיים בגטו. במונוגרפיה שרשם עמנואל רינגלבלום על ולדיסלב שלנגל הוא כותב: "גם אם רמתם האמנותית {של שיריו} לא היתה גבוהה ביותר, הם נגעו ללב המאזינים, ריגשו אותם עד לדמעות, כי היו אקטואליים ונגעו לנושאים שהגטו חי בהם".

ולדיסלב שלנגל הרבה לעסוק בנושאים שנגעו לחוגי אוכלוסיה  רבים, ומיעט בתאור גורלו הפרטי: בשיר "פרידה משלושת הכובעים", הוא עורך מסע בקורות חייו על פי הכובעים שחבש בשלבים מרכזיים של חייו; כובע התלמיד, כומתת החייל וכובעו של שוטר.

חבישת כומתת חייל שהשתתף בהגנת וארשה בעת המצור הגרמני על העיר בראשית המלחמה, חותמת את עידן  הנעורים והבחרות, כשם שהמרת כומתת החייל בכובע השוטר היהודי בגטו וארשה, מצביעה על מעמד השוטר היהודי במציאות החיים החדשה:

"..על פי הכובע ישפטוך,

הוא עדיף על סבתא ארית,

ועוד בטרם ישלשלו מכנסיך

ובניירותיך נתנו עינם,

בכובעך – ערכך…"

בתקופת האקציה הגדולה נפרד שלנגל גם מכובע השוטר, כי לא יכול היה להשלים עם הסיוע שנתנה המשטרה היהודית למעשה ההשמדה, במילים "..אם שפיר יהיה גורלי ואם מר/ שלום עליך – כובעי, שלום".

בשיר אחר, "טלפון", עולים כאבו וצערו על משמעות חייו כיהודי בגטו, נוכח הניכור של מעגל האזרחים הפולנים שחיים מחוץ לגטו. לא נותר שם אדם שאליו יוכל לטלפן…

לאחר האקציה הגדולה עבד ולדיסלב שלנגל בשופ המברשתנים. בשיריו האחרונים שכתב באותה תקופה, הוא מתאר את שקיעת הגטו וגסיסתו, ואת  חלומו האוטופי "לשבת בשקט בווארשה" באמצעות דרכון של נתין זר, שעל אווירת בהלת המרדף אחריו בגטו הוא כותב

 

 

בשיר "דרכונים": "הייתי רוצה דרכון של ארגנטינה,

                            הייתי רוצה בו כדי לשבת בשקט בווארשה

                            כי היא היפה בארצות

שירי ולדיסלב שלנגל מהווים בבואה למציאות החיים בגטו ורשה.

בשיר נוגע ללב "שיחה עם ילד", הוא מתמודד עם המשמעות המושגית של גטו, לילדים הכלואים  בתוכו : "..הגידי, אמי מקשה הפעוט

                           מה זאת אומרת, רחוק

                         אבל איך להסביר לילד,

                           את המושג רחוק..

                          כשאינו יודע עדיין

                          מה הם נהרות

                          מעודו לא ראה הר ירוק "

בשירו "חפצים", הוא מתאר את  גורל יהודי וארשה באמצעות ה"חפצים" , "הדברים היהודיים" שהם לוקחים עימם מרגע ההוראה לעבור לחיות בתחום הגטו, דרך נדודי החפצים עם בעליהם לאזורים חדשים נוכח צמצום גבולות הגטו באקציה, וכלה בחפצים שנותרו בדירות והפכו לרכוש בעליהם החדשים, "הארים".  במשפט שייערך במרומים לאחר המלחמה, יעידו החפצים שנותרו לאחר רצח בעליהם, וגלולת הציאניד שנותרה בקרון העלוב הנוסע לטרבלינקה.

על נתיב היסורים של היהודים שהצליחו להימלט מקרונות המוות שהובילו לטרבלינקה הוא כותב בשיר "הגולם". על טרבלינקה כתב בשיר "התחנה הקטנה טרבלינקה" , טרם שהתבססה התובנה המלאה על המתרחש שם, "הוא אך הד קלוש מכל אשר אנו קושרים בשם ובמושג טרבלינקי" כותב רינגלבלום. הכל זועק בקירבו של ההיסטוריון, בעוד המשורר כותב על הדממה: "..בתחנה הקטנה

                  דומם ניצב עמוד,

                  דוממים האשוחים שם, השלושה,

                  ושותק גם השלט החלוד"

את ביקורתו הנוקבת על חלקה של "משטרת הסדר היהודית" ומפקדה בשעת גירוש יהודי ורשה לטרבלינקה – לייקין,   אין הוא מביע באמצעים ליריים, והקטע "משפטו של לייקין" נכתב בפרוזה.

בהזמנה להצגת הילדים האחרונה בבית היתומים של יאנוש קורצ'אק, "הדואר", כתב ולדיסלב שלנגל: "(מתוך רשימת ביקורת שלא נכתבה.. ההצגה האמנותית האמיתית הראשונה מאז 1939)

                           משהו למעלה מטכסט שכן הלך נפש;

                          משהו למעלה מרגש שכן חוויה;

                          משהו למעלה משחקנים שכן ילדים; "

את השיר "התקפת נגד", המצביע על ההבדל הגדול בין אקצית קיץ 1942 לבין זו של ינואר 1943, חותם המשורר בהכרה החדשה שחלחלה בו:

 "..רועדים על חזנו מספרי הבלוקים,

    ממלחמת היהודים הן משכיות דגולות.

    זעקת שלוש אותיות באודם מתנמרת,

      תך כמפץ מילה זו: מרד"

ולדיסלב שלנגל ניספה בימי מרד גטו וארשה, באפריל 1943.

[vc_single_image image="132" img_size="medium" alignment="right"]
[vc_gallery type="image_grid" images="132" title="גלריית תמונות" el_class="gallery-muntzahim"]

מידע נוסף

    [accordionitem] [/accordionitem] [accordionitem]