Home לקסיקון צ'רניאקוב אדם

צ'רניאקוב אדם

logo-havazelet

אדם צ'רניאקוב נולד בשנת 1880 בווארשה, למשפחה יהודית מתבוללת מן המעמד הבינוני. בדרזדן שבגרמניה השתלם כמהנדס כימי, תואר שקיבל מן הפוליטכניון בווארשה. עבד כמורה בבית הספר המקצועי היהודי בעיר, ובין שתי מלחמות העולם עבד ב"מחלקה לעבודות ציבוריות" בווארשה, כיו"ר הועדה לשיקום בתים יהודיים שנהרסו במלחמה. שנים רבות עסק בענייני בעלי המלאכה היהודים, והיה נציגם במוסדות שונים. למרות שצ'רניאקוב לא השתייך לזרם פוליטי מוגדר, הוא נכלל בוועדת הסוכנות היהודית בווארשה כנציג היהודים הלא-ציוניים, והיה חבר מועצת העיר בשנים 1927-1934, ופעל ברשימת המיעוטים בבחירות לסיים ולסנאט ב1928- כנציג הבלוק היהודי נבחר בבחירות-משנה לסנאט הפולני בשנת 1931, אך הסנאט פוזר ע"י הממשלה לפני שהתכנס לישיבתו הראשונה.
ב1936-, לאחר פיזור "הקהילה היהודית", נתמנה לסגנו של נשיא "המועצה היהודית הקרואה" בווארשה, מ. מייזל . בראשית ספטמבר 1939 יצא מייזל את ווארשה, ואדם צ'רניאקוב נתמנה ע"י ראש העיר הפולנית, סטז'ינסקי, לראש הקהילה היהודית הדתית בווארשה.
בארבעה באוקטובר, לאחר כניעת העיר, קיבל כמינוי יו"ר היודנראט בווארשה מידי הגסטפו.
ב6.9.1939- החל צ'רניאקוב לרשום את יומנו, במילים: "בלילה, מ12- עד 5 בבוקר, לא ישנתי". בכתב-יד צפוף, בסגנון כתיבה לקוני, הוא רשם מדי יום על דפי פנקסים קטנים , שרק שבעה מתוך השמונה הגיעו לידינו, את חוויותיו כיו"ר היודנראט של יהודי וארשה.
לצד חוויות אישיות ורשמי התקופה, ניתן ללמוד ממנו כמעט על כל שהתרחש בימי נשיאותו, משום שתפקידו חייב מגעים יומיומיים עם חוגים גרמניים ופולניים שונים, ומשום שמעצם תפקידו החזיק בידיו חוטים רבים של חיי הציבור היהודיים.
ייתכן שסגנון הכתיבה המצומצם, השימוש במשפטים קטועים, בראשי תיבות ובאסוציאציות אישיות – מצביעים על כוונה שהיתה לו, לכתוב ספר לאחר המלחמה על בסיס רישומי היומן.
היומן מהווה בבואה לשיח שהתרחש בנפשו ולהשתקפות המציאות בקרבו.
מן היומן מצטיירת דמות אדם בודד מעיקרו, מאופק, קנאי לפרטיותו, שרק לעיתים רחוקות מסגיר ברישומיו את מצוקתו האישית והמשפחתית, כגון חרדתו לגורל בנו היחיד יאש, שחמק מן הגטו.
את רעייתו, ד"ר פליציה צ'רניאקוב – "ניונה"- הוא מעריץ, על פעילותה במסגרת ארגון "צנטוס" לעזרת ילדים, והיא הופכת לסמן המוסרי של עקרונות חייו: "ניונה טוענת שיש להתכונן בכבוד למוות" הוא כותב, ועל תביעת הגרמנים להשתתף בסרט התעמולה שהסריטו בגטו הוא מגיב ב: "הספיקו לי כוחותי כדי להחזיק עצמי ברמה של כבוד?"
הקריאה היתה לצ'רניאקוב למפלט מחיי היומיום: "אני קורא הרבה בלילות ואני מקנא בכל גיבורי הספרים על שחיו בזמנים אחרים", הוא כותב ב26- בדצמבר 1939.
בקבלו את תפקיד יו"ר היודנראט, לא העלה על דעתו את הווית המציאות בה יצטרך לפעול. ביום הולדתו ה61- הוא רושם: "פעם שנייה אינני מקבל על עצמי להיוולד. זהו עניין מיגע למדי!" (30.11.41).
צ'רניאקוב לא נענה להפצרות ידידיו לנצל את האפשרויות שהיו עדיין ולהסתלק מווארשה, מתוך תודעת אחריות ציבורית שהיתה טבועה בו, וביקר קשות את מנהיגי הציבור שנמלטו מן העיר: "דעתי השלילית על יהודים שברחו ובורחים, עסקנים שמוסיפים בצביעות שיעזרו משם….בציקלון על גבם הפליגו שונים אל הבלתי נודע".
כהונת יו"ר היודנראט, שהיה מופקד על הציבור היהודי הגדול ביותר באותם זמנים, היוותה למעשה את פסגת מעמדו הציבורי , מעמד שכל חייו שאף אליו, אך ההנאה מגינוני השררה והכבוד לא סימאה את עיניו ולא העבירה אותו על דעתו; כשקיבל ציור פורטרט של עצמו, בו הוא מוקף בעלי דפנה, הוא כותב: "כלום לא מוטב בעטרת קוצים?" וכשהוא קורא בעיתון כי משמר הברזל הרומני העביר את המלך קרל לשוויץ, הוא כותב: "לכל דבר נחוץ מזל – למה אין בקהילה 'משמר ברזל' שיוביל אותי לשוויץ?" וכמעין סיכום לתובנות החדשות שהגיע אליהן בפעילותו כיו"ר, הוא רושם: "לעסקן ציבור נעשה אדם שרע לו בביתו".
צ'רניאקוב הושפע מאד מן הזרם הפוזיטיבסטי שהתגבש בשלהי המאה ה19- שדגל בטיהור המחשבה המדעית מכל הרעיונות המטפיסיים. מכאן הבוז והניכור שאיפיינו את יחסו ליהודי העממי של מזרח פולין. כרבים בחוגי האינטליגנציה והבורגנות הפולנית הליברלית, אימץ את האידיאה המשלבת בתוכה את הסיסמה של "עבודה אורגנית", עם עקרונות המכוונים להעמקת הזהות הלאומית הפולנית בקרב שכבות רבות בעם, כולל היהודים. ההערכה הרבה שחש לנוער החלוצי לא נבעה מהיותו ציוני, אלא משום שהם עמידו את העבודה כערך מרכזי בהווייתם. ואכן, תשומת לב מיוחדת העניק צ'רניאקוב לחידוש הפעילות בחוות ההכשרה גרוכוב, ולאחר אחד הביקורים במקום הוא כותב: "הבעתי תודה למארחינו שנתנו לי אפשרות לערוך מסע ממצרים לא"י".
בהיותו בעל השקפת עולם חברתית פוליטית-ליברלית, יישם צ'רניאקוב עקרונות כלכלה ליברליים גם במדיניות הכלכלית שהנהיג בגטו, ונמנע מהתערבות ביוזמות כלכליות. גישה זו איפשרה פעילות חשאית בתחום הכלכלה, הברחה בלתי חוקית של מזון וכו, למרות הלחץ הגרמני עליו. בשם אותם עקרונות היו המיסים בגטו וארשה ברובם, מיסים עקיפים, והטילו את עיקר העומס על חסרי היכולת.
נאמן לעקרונות-יסוד דמוקרטיים, לא כפה את סמכותו גם בסוגיות קריטיות לחיי רוב יהודי הגטו: "ישיבה קשה במועצה בעניין היטל הלחם. התקנון המטונף התקבל. אגישו מחר בלב כבד לשלטונות". כך גם הסכים להחלטה שהתקבלה "ברוב קולות" להעלות את מחיר הלחם. אך בשם אותם עקרונות אין הוא פוגע באופוזיציה הציבורית שהתארגנה בגטו, ואיננו מסגיר ביומנו את קיומה של עיתונות- מחתרת ענפה, עד שנאמר לו מפורשות, כי הרצח השיטתי הראשון שהתקיים בגטו, בלילה שבין ה17- ל18- באפריל 1942, נעשה כתגובה לעיתונות זו.
תקופת הכיבוש הביאה להתפוררות הדרגתית של עקרונות-יסוד בהשקפת עולמו, וקרבה אותו ליהודי הגטו שאת איכויותיהם למד להכיר, אך השינוי היה מאוחר מכדי להשפיע על איכות החיים של יהודי הגטו.
ביום השני לתחילת האקציה הגדולה בווארשה, ב- 23.7.1942, שלח צ'רניאקוב יד בנפשו, משום שסירב לסייע בגירוש. לצד ההערכה לאדם שסירב לחצות את הקווים, הובעה ביקורת נוקבת על החלטתו להתאבד בלא ששיתף בתובנות שלו לגבי משמעות הגירוש את מנהיגי הציבור האחראיים, ובלי שפירק את המשטרה היהודית, שהכתימה את ידיה בדם היהודים אותם הובילה למותם.

[vc_single_image image="132" img_size="medium" alignment="right"]
[vc_gallery type="image_grid" images="132" title="גלריית תמונות" el_class="gallery-muntzahim"]