Home לקסיקון סוצקבר אברהם

סוצקבר אברהם

suzkover-ahraham

נולד בשנת 1913 בעיירה סמורגון, לא רחוק מווילנה. בזמן מלחמת העולם הראשונה גורשה משפחתו, יחד עם יהודים אחרים מהעיירה לסיביר. שם עברו עליו שנות ילדותו הראשונות ושם גם איבד את אביו.

שלוש שנים לאחר תום המלחמה חזרו סוצקבר בן ה-8 ומשפחתו לווילנה. את נעוריו בילה בספריות ונדבק ב"חיידק" היידיש. הוא חיבר את שירו הראשון כבר בגיל 13.

סוצקבר חבר לקבוצת האמנים היהודים "יונג ווילנע" – וילנה הצעירה. הם שאפו לקרב את השפה היידית לנעשה בעולם.

מלחמת העולם השנייה איימה להעלים את התקופה היצירתית שלו במערבולת האש.

ב-24 ביוני 1941 נכבשה וילנה בידי הצבא הגרמני. סוצקבר היה אז בן 28. הוא התחבא בבית אמו והמשיך לכתוב שם את שיריו.

לבסוף נלכד ולאחר מסכת תלאות מצא עצמו יחד עם אמו ואשתו, פרידה, בגטו וילנה.

בגטו איבד את בנו התינוק שהוצא להורג ואת אמו שנשלחה לפונאר.

הספרות והשירה נתנו לו את הכוח להמשיך ולחיות בתנאים האיומים האלה.

וכך, בצל האימה והכיליון, הוא המשיך לכתוב.

בתקופה זו כתב את השיר "תחת זיו כוכבי שמים", שהפך למזוהה עם יום השואה בישראל.

הרקע האינטלקטואלי והשם שיצא לסוצקבר גרמו לגרמנים לשלוח אותו יחד עם קומץ אינטלקטואלים יהודים נוספים, לאתר את אוצרות התרבות היהודית ששכנו בווילנה – ולשלוח אותם לגרמניה, למוסד לחקר השאלה היהודית. יתר החומרים, שלא נמצאו ראויים להישלח לגרמניה נועדו להישמד.

כך חזר סוצקבר לספריות אותן פקד בימי נעוריו, אך במקום בביזה עסקו הוא וחבריו בשימור ובהצלת החומר. הם הסתירו במרתפים ובעליות גג חומרים יקרי ערך.

בקיץ 1943 הצליחו סוצקבר ופרידה, רעייתו, להימלט מהגטו. הם הצטרפו לפרטיזנים של יערות נארוץ', ביילורוסיה. גם תחת תלאות אלה המשיך לכתוב – לעיתים השתמש בנוצת תרנגולת ובמיץ דובדבנים – בהיעדר עט ודיו.

שיריו המתעדים את הנעשה בווילנה ובפונאר, הוברחו למוסקבה שם זכו לתהודה רבה. הרושם היה כה חזק, עד שנשלח מטוס מיוחד לחלצו ולהביאו למוסקבה.

באזור בו נחת מטוס החילוץ, חיכו מכונות ירייה גרמניות וכדור פגע בכובעו של סוצקבר, בעודו מטפס על המטוס. בדרך נס ניצל.

במוסקבה הוועד היהודי האנטי-פשיסטי פרש עליו את חסותו.

בשנת 1946 עם תום המלחמה, נקרא סוצקבר להעיד ב"משפטי נירנברג" על שהתרחש בגטו וילנה. הוא ביקש לתת את עדותו ביידיש, אך התבקש לדבר ברוסית.

לאחר מתן העדות עזבו בני הזוג סוצקבר את ברית המועצות. לאחר מסע נדודים הגיעו לפריס, בה פגשו את גולדה מאיר והיא עזרה להעלותם לארץ-ישראל.

סוצקבר התיישב בתל אביב. היה עורך של הרבעון הספרותי ביידיש "די גאלדענע קייט" – שלשלת הזהב, שעזר להפיץ את היידיש ואת תרבות ישראל בתפוצות הגולה.

בארץ היידיש נחשבה גלותית. למרות זאת, סירב סוצקבר לתת לשפה זו לגווע.

לצד עריכת הרבעון, בה עסק מעל 40 שנה, המשיך לכתוב ולפרסם ביידיש. הוא זכה להצלחה אומנותית גדולה. כתיבתו תורגמה לעברית ולשפות רבות. הוא פרסם קרוב ל-30 ספרים. שירתו זכתה להכרה כאחת מפסגות השירה היהודית.

פרס ישראל הוענק לו בשנת 1985 – הפרס הראשון לספרות יידיש.

ב-20 בינואר 2010 כשהוא בן 97 הלך לעולמו. מותו צוין בישראל וברחבי העולם.

[vc_single_image image="413" img_size="medium" alignment="right"]
[vc_gallery type="image_grid" images="413" onclick="link_no" title="גלריית תמונות" el_class="gallery-muntzahim"]