Home לקסיקון נתנבלוט אנה

נתנבלוט אנה

anna-natanblut

אנה נתנבלוט היא ילידת וורשה, בעלת השכלה אקדמית בתחום החינוך. הייתה מורה ומחנכת בבית היתומים של קורצ'אק עוד לפני המלחמה; בהיותה בגטו וורשה היא נמלטה מן הגטו עם הבת שלה מריה והסתתרה אצל ידידים פולנים בעזרת ניירות אריים. לא ידוע מתי היא הגיעה ללובלין, אבל הוועד היהודי שהוקם בלובלין תיכף עם הכיבוש הרוסי, מינה אותה לנהל את בית היתומים. עוד לפני המלחמה היא חברה בבונד, או לפחות הייתה אוהדת של המפלגה היהודית הזאת בפולין. היא הייתה אישה נמוכת קומה ובעלת חטוטרת. עובדה זאת לא הפריעה לה לנהל את בית היתומים ולילדים לחבב אותה.
כך מספר אחד מחניכיה, פנחס זיונץ: "אבל אנחנו – הילדים לא ידענו כלל מה זה הבונד ולא היינו מודעים כלל להיבטים פוליטיים כלשהם. ברור שהיה פיקוח כלשהו של השלטונות הקומוניסטיים הרשמיים על התנהלות בית היתומים. המסרים ממנה ומן המורים שהיו איתנו היו על "הצורך לשקם את החיים היהודיים בתוך פולין", אבל אלה היו מסרים מינוריים ומבחינתנו הם היו כעין "נכנס לאוזן אחת ויצא באוזן השנייה". כמעט לא היו אזכורים של חגים יהודיים, מלבד פסח וחנוכה. אבל כאשר הבוגרים הבליטו חג כלשהו וארגנו איזה מסיבה מתאימה – לא הייתה התנגדות לכך מצד המנהלת.
בערבי שבת התקיימו מסיבות, עם מעט שירים ביידיש, לרוב שירים שאנו ידענו מן הגטאות או של הפרטיזנים. במסיבות ליל שישי היו תכנים חינוכיים של השבוע שחלף וציון לשבח של ילדים מסוימים שהצטיינו באותו השבוע. הם קיבלו קוביית שוקולד או גביע שמנת…
כאשר בית היתומים עבר לשלזיה התחתית (אוגוסט 1945) למקום שנקרא Pietrolesie, התחילו בעיות קשות בתחום ניהול בית היתומים. חדירת תנועות נוער ציוניות לבית היתומים, בריחת חלק מן החניכים ללודז' (31 בדצמבר 1945), קליטת ילדים חדשים שהגיעו מרוסיה יחד עם הוריהם (חלקם גרו בבית היתומים), מינויים חדשים בהנהלה בתחילת 1946 – כל אלה גרמו לבעיות קשות ולמעשה חלה התפוררות של בית היתומים. נתנבלוט עוד המשיכה לנהל את בית היתומים לאורך כמעט של כל שנת 1946. רוב החניכים היו ילדים צעירים בני 5 עד בני 12. בהמשך היא עזבה את בית היתומים, כנראה חזרה לוורשה. איני יודע יותר פרטים על מעשיה, מלבד העובדה החשובה שבאחת השנים, בסביבות השנים 1951-52 היא עזבה או נמלטה מפולין יחד עם הבת מריה ובעלה הרופא ד"ר ליאון הלר ובתם הקטנה אווה. הם קיבלו אזרחות שוודית וחיו בשטוקהולם.
בשנת 1955 נוצר קשר איתה. היא הגיעה לישראל לביקור ראשון שלה. היא רצתה לראות מה עושים "ילדיה" לשעבר. אנו, חניכיה לשעבר, לקחנו על עצמנו לארגן בשבילה פגישה עם החניכים שלה. המפגש התקיים במלון בנתניה. למפגש הגיעו לא רבים, כי פשוט לא ידענו איפה נמצאים כל "הילדים" שלה. בפגישה התקיימה שיחה ערה בפולנית והיא בקשה לדעת מכל אחד אישית מה הוא עושה, האם הקים משפחה ועוד. מדבריה אפשר היה להבין כי היא "חזרה בתשובה" והפכה לאוהדת מדינת ישראל והצדיקה את בריחתנו מפולין לישראל.
בפסח בשנת 1958 היא הגיעה שנית לביקור בארץ. הפעם אני אירחתי אותי בביתי במשך שבוע. ארגנתי לה טיול בארץ. לראשונה היא הכירה את הקיבוץ. הריכוז הכי גדול של "ילדיה" היה אצלנו בקיבוץ, ביניהם בעלי תפקידים מרכזיים בקיבוץ, כגון מרכז המשק, מרכז ענף המטעים, מרכז הלול, מורים ועוד. אנו גרמנו לה להרבה נחת. היא היתה מאושרת. באחד הטיולים בשדות הקיבוץ, תרגמתי לה כמה פרקים מספר התנ"ך (אותם ידעתי בעל פה). השתוממתי שהיא מעולם לא קראה שום טקסט תנכי, אף כי ידעה על קיומו של "ספר הספרים". שעות רבות הקדשתי לה בתרגום מבחר פרקים לפולנית, במיוחד מספרי הנביאים. פתאום התגלו לה תכנים אנושיים אוניברסליים והביעה את גאוותה להיותה יהודייה. עד סוף ביקורה הצלחתי להזמין מירושלים ספר תנ"ך בפולנית. היא היתה מוקסמת מן התכנים התנכיים.

מאז ועד מותה בשנת 1966 היא הגיעה כל שנה בפסח לביקור בבית שלי. בקיבוץ כבר הכירו אותה. לנו כבר היו ילדים משלנו, שלא זכו לקרובי משפחה, לא דודים/דודות, לא בני דודים וגם לא סבים וסבתות. במובן מסויים גם הילדים שלנו היו סוג מסויים של "יתומים", אבל ילדי הקיבוץ קנאו בילדים שלנו, כי כל שנה מגיעה לביקור "הסבתא משוודיה", אשר מביאה להם מתנות וצעצועים.

[vc_single_image image="420" img_size="medium" alignment="right"]
[vc_gallery type="image_grid" images="420" title="גלריית תמונות" el_class="gallery-muntzahim"]