Home לקסיקון לברטובסקי פינקלשטיין יוסף

לברטובסקי פינקלשטיין יוסף

levertovsky-yosef

נולד בשנת 1896 בביאלסק-פודלסק, ליד ביאליסטוק, כיוסף פינקלשטיין.  עד תום מלחמת העולם הראשונה עבד כמנהל חשבונות בבנק, לצד פעילות רבה בשדה התרבות בעיירתו, בה הרצה ברבים על ענייני ספרות. בשנת 1918 הצטרף למפלגה הציונית-סוציאליסטית "פועלי ציון"; היה חבר ועד גליל ביאליסטוק, וציר בוועידת המפלגה שהתכנסה בקרקוב בשנת 1920. אחרי הפילוג בתנועת פועלי ציון, עבר ל"פועלי ציון שמאל", והיה פעיל בסניף וארשה.  ב- 1921  פרש מהמפלגה  והצטרף למפלגה הקומוניסטית הפולנית הבלתי ליגאלית בפולין העצמאית, ה"קפ'פ". תוך זמן קצר נתמנה למזכיר הלשכה היהודית המרכזית שליד הועד המרכזי של קפ'פ, ונבחר לוועד המרכזי של המפלגה. בשנים שלאחר מכן עבד במזכירות הארצית של המפלגה והיה פעיל בקומינטרן. פעמים רבות נאסר, וישב בבתי כלא פולניים כעשר שנים. עד לפרוץ המלחמה ישב 7 שנים רצופות בכלא בעיירה ראביץ', מאסר שדילדל  את כוחותיו. באחת הפעמים שבאו לאסרו, קפץ מחלון ביתו, ומאז היה נכה ברגלו.

בימי ההפוגה שבין מאסר למאסר אירגן והדריך תאי מפלגה שהיו במחתרת. בניגוד לפעילים קומוניסטים אחרים, היתה זהותו היהודית עיקר חווייתו האנושית, ואת עיקר מאמציו השקיע באותה תקופה בפעילות בתוך הציבור היהודי, שהצטופף בשכונות העניות של וארשה.

בית הכלא בו ישב נפרץ לפני בוא הגרמנים, ויוסף, שאימץ זה מכבר את השם הפולני לברטובסקי, נמלט למזרח. משנכנסו הסובייטים למזרח פולין, השתקע בביאליסטוק. באותה תקופה התמנה למנהל בית חרושת לאריגים, ונשא אשה.

אדולף ברמן, שהתיידד עמו בגטו, מתארו כ"עסקן פוליטי רב-נסיון, נבון ובעל שקט עצור, חברי ונלבב מבחינה אישית, צנוע ועממי". 'הזקן', זה הכינוי שהוצמד ללברטובסקי, היה "שונה מן הדגם הנוקשה של מנהיג קומוניסטי המוכר לנו" כותב ישראל גוטמן: "הוא יודע  להקשיב, דבריו כנים וליבו מתייסר ביסורים. אישיותו סילקה מכשולים רבים מדרך הברית בין אנשי הפלגים השונים".

המפלגה הקומוניסטית הפולנית היתה, כאמור, אסורה ע"י השלטונות של פולין העצמאית, וסמוך לפרוץ המלחמה פורקה המפלגה הקומוניסטית הפולנית, ועימה ארגוני הנוער הקומוניסטיים, בצוו של סטלין.

בינואר 1942 התארגנה מחדש המפלגה הקומוניסטית המחודשת תחת השם "מפלגת הפועלים הפולנית" (פ.פ.ר), שם שאיננו מבליט את השתייכותה לתנועה הקומוניסטית הבינלאומית, כדי להקל על תהליך הרחבת השורות בקרב האוכלוסיה הפולנית. המפלגה המחודשת איגדה חוגים וחבורות מפוזרים של בני נוער בעיקר, כגון "חוג ספרטקוס" בווארשה, שהיה רדיקלי בהרבה מהקו הרשמי של "חוגי הנוער הסוציאליסטי הבלתי תלוי" והמפלגה הסוציאליסטית הפולנית, שבמועדוניהם קיים החוג את פגישותיו. רוב חברי "חוג ספרטקוס" היו בני נוער יהודיים.

בין אלה שנקראו לצאת לאזורי פולין הכבושים וליטול חלק בפעילות המתחדשת, היה גם יוסף לברטובסקי. בביאליסטוק הותיר את רעייתו בחודשי הריונה האחרונים, ובסוף ינואר 1942 הגיע לווארשה. כמה שבועות שהה "הזקן" בצד הארי של העיר, ואז נשלח לרכז את סניף המפלגה הקומוניסטית שהחל מתלכד בתוככי הגטו.

אנה דוראץ', פעילה ב"חוג ספרטקוס" ולימים בפ.פ.ר בגטו ובצד הארי, אומרת: "היה בכך מעין שילוח אדם מרכזי לתחום מישני בחשיבותו.. יחס {המפלגה} לא היה חופשי ממישקע מסורתי של חשיבה במושגים אנטישמיים". ואמנם, בהמשך דבריה היא מצביעה על שתי מגמות סותרות בקרב ה"גוורדיה לודובה" (שהפכה ל"ארמיה לודובה", צבא העם) ביחס לרעיון הגנת הגטו, והעזרה שיש לספק לאנשים הכלואים בין החומות: מפקד ה"גווארדיה לודובה" באותה עת, פרנצ'ישק יוז'ביאק ( "ויטולד") גילה רגישות אישית מרובה נוכח הטרגדיה היהודית; סייע ליורק, שליח האי"ל בצד הארי, להשיג נשק, והעביר הוראות לשימוש בנשק, ידיעות ואמצעי חבישה. לעומתו, אנשים כחלכובסקי, "סברו שאין להרבות בעזרה לחברים יהודים הנמלטים מהגטו. אנשים אלה מסכנים את הכתובות המפלגתיות, ואילו שליחת יהודים רבים ל"פרטיזנקה" תגרום ל"ייהוד" התנועה הפרטיזנית הכפופה לגווארדיה, דבר שמשמעותו אובדן הפופולריות של היחידות בעיני איכרי הסביבה, העורף הפרטיזני הטבעי".

יחד עם זאת , אפשר שהמפלגה המשתקמת חיפשה בסיס יציב ואיתן, אותו יכלה למצוא ביתר קלות בקרב היהודים בגטו, מאשר בצד הארי של העיר, בו היתה אחיזתה רופפת ביותר.

עם כניסתו לגטו החל לברטובסקי בחיפוש אחר בעלי ברית להקמת תנועת מאבק, שתפקידה לסייע לברה"מ במלחמתה נגד הנאצים. באופן טבעי פנה לעמיתיו משכבר, אנשי פ.צ.ש., שהמצע הרעיוני שלהם היה קרוב לו יותר מאחרים.

המפגשים עם אנשי פ.צ.ש. התקיימו בדירתם של אדולף ובתיה ברמן ברחוב אוגרודובה 29, שבביתם אף לן לילות רבים.

באופן רשמי, טוען ברמן, היה לברטובסקי (ומאוחר יותר גם פינקוס קארטין), לעובד "צנטוס", ואפילו התגורר במוסד זמן-מה.  לברטובסקי זכה לאהדה לא רק בקרב חוגים ציוניים סוציאליסטיים, אלא גם בקרב התנועות החלוציות, עימן קיים מגעים להקמת "הגוש האנטי פשיסטי", ועם חבריהן מצא מסתור במהלך האקציה הגדולה במפעל או.ב.וו..

בסביבות חודש מרס 1942, נכנס אל הגטו פינקוס קארטין, "אנדז'יי שמידט", שהוצנח עם פעילים קומוניסטיים אחרים על אדמת פולין, במטרה לארגן כוח מזויין בחסות הקומוניסטים. עקב חזותו היהודית, לא יכול היה להשתלב בעבודה אירגונית בקרב הפולנים, ואז הוחלט להעבירו לגטו כדי שיקים שם קבוצות לוחמות. ביוזמת הקומוניסטים, לברטובסקי וקארטין בראשם, יחד עם נציגי פ.צ.ש., קם "הגוש האנטי פשיסטי" בגטו וארשה. חרף השאיפה של תנועות הנוער החלוציות להקים תנועת מאבק יהודית, הצטרפו השומר הצעיר, החלוץ, דרור וגורדוניה, ואף מפלגת פ.צ.צ.ס, ל"גוש". מטרות הלחימה של הגוש היו: ריכוז  הכוחות המשותפים למלחמה פוליטית ולתעמולה נגד הנאצים בגטו; ארגון חטיבות לוחמות אנטי פשיסטיות, במתכונת של "חמישיות", וסיוע לקורבנות המלחמה.

לברטובסקי היה חבר בהנהלה הפוליטית של ה"גוש", שהורכבה מנציגי התנועות והמפלגות שב"גוש", וחבר המערכת של עיתון "הגוש" – "דער רוף " (הצוו).  החל אימון החברים באקדח היחיד שהובא לגטו, ותכנון הוצאת הקבוצות הראשונות ליערות, במקביל להכשרת חמישיות למאבק בתוככי הגטו. בעקבות הלשנה של סוכן גסטפו פולני שהסתנן לחוגי ה"גווארדיה"  בצד הארי, נתפסו בידי הגסטפו  שלושה פעילים מרכזיים של ה"גוש", שיצאו לצד הארי כדי להעביר לקומוניסטים מכונת  דפוס. בין הנלכדים היה גם פינקוס קארטין, שעונה למוות בידי הגסטפו. החשש ממעצרים נוספים, והטראומה של מאסר קארטין, הביאו לשיתוק פעולות ה"גוש" ולפירוקו למעשה.

יוסף לברטובסקי השתתף בדיוני "המועצה הציבורית", כפי שמכנה יצחק צוקרמן את התכנסות נבחרי הציבור היהודי בגטו ביום השני להתחלת האקציה הגדולה. בדיון שהתקיים  ב"מועצה" היה בין התומכים בתביעת נציגי תנועות הנוער החלוציות להתנגדות מזויינת, אך המועצה התפזרה ללא הכרעה. בדו"ח על הקמת האי"ל, שנשלח באביב 1944 באמצעות המחתרת הפולנית הכללית לממשלה הפולנית הגולה בלונדון, נמנעו מחבריו מלציין את עובדת היות הקומוניסטים, ולברטובסקי בראשם, חברים בארגון הלוחם,  ולברטובסקי נכלל בין חברי פ.צ.ש..

כששהה לברטובסקי במחיצת חברי התנועה במפעל או.ב.וו, "נפשו דבקה בחבורת הצעירים, ואילו חברי התנועה שתו בצמא סיפורים ופרשיות חיים של מאבק ועקשנות רעיונית", כפי שזוכר ישראל גוטמן: "היה לו כשרון לשרטט דמויות בכמה קווים חדים ולתאר בבדיחות דעת את ההרפתקאות המותחות של מהפכן מקצועי קונספירטיבי… אך תמיד היה מפטיר, כבדרך אגב, כי העבר הססגוני הוא דהה וחיוור לעומת ההווה".

כשיצא ברמן את הגטו לצד הארי, פגש את מייטק ויינקופאר, שהיה מקורב ללברטובסקי ולקארטין , והוסיף להיות מקשר בין לברטובסקי לקומוניסטים בצד הארי. מייטק סיפר לברמן על השינוי שחל בגישתו הבסיסית של לברטובסקי בשאלת המאבק לאחר ליל הדמים באפריל. לדבריו, הן אצל לברטובסקי והן אצל קארטין, התחזקה ההעדפה להתכונן למאבק מזויין בתוככי הגטו, במקום להוציא לוחמים יהודיים למאבק האנטי פשיסטי, כסיוע למאמץ הסובייטי.

באחד הימים של אותו גירוש, נלקח גם לברטובסקי ונשלח למותו בטרבלינקה.

[vc_single_image image="471" img_size="medium" alignment="right"]
[vc_gallery type="image_grid" images="132" title="גלריית תמונות" el_class="gallery-muntzahim"]