Home לקסיקון ורנר שפילברג סלי

ורנר שפילברג סלי

saly-shpilberg

רבקה גיל מספרת על אמה:

אמי סלי שפילברג לבית ורנר, נולדה בפברואר 1920 בצ'רנוביץ. אז היתה צ'רנוביץ ברומניה, אך כיום היא באוקראינה. אמי היתה בת בכורה למשפחה בת שלושה ילדים. אחיה, אדולף, נולד שנתיים אחריה, והאח הקטן ביותר, אוזו יוסף, צעיר ממנה בארבע שנים. האב לוביש היה חייט-גזרן שעבד במתפרה של דודו ליאון, אחי אמו. המתפרה התמחתה בתפירת בגדים לנכים. לוביש שירת כחייל בצבא האוסטרי במלחמת העולם הראשונה ונפצע בכתפו. האם מינה מכרה בדים יחד עם אביה בשוק המקומי.
סלי למדה בבתי ספר רגילים וסיימה בית ספר תיכון עם תעודת בגרות. היא התקבלה ללימודי ביולוגיה באוניברסיטה המקומית. לאחר שנה נמנע מהיהודים ללמוד ביולוגיה, ולכן עברה ללמוד ספרות. עם בוא הרוסים סולקו היהודים מהאוניברסיטה. בתקופת הרוסים הגברים עבדו והנשים ישבו בבית. האב המשיך לעבוד במתפרה לאחר גירושו של דודו בעל המתפרה לסיביר, משם הוא ואשתו לא חזרו.
עם הכיבוש הגרמני נשלחה המשפחה לגיטו, שם גרה בתנאים קשים מספר חודשים, עד שהתקבלה רשימת הגירוש לטרנסניסטריה. המשפחה הגיעה לגיטו במוגילב פודולסק בנובמבר 1941, שהיה גם גיטו וגם תחנת מעבר לגיטאות ומחנות אחרים. שם האב קיבל אישור לפתוח מתפרה והמשפחה גרה בחדר קטן מאחוריה. לאחר שנה הגיעה פקודת הגירוש למחנה הריכוז סקזניץ שהיה במרחק שנים-עשר קילומטרים מהעיירה. הם שהו שם בתנאים לא אנושיים קרוב לארבעה חודשים, אז הצליחו לברוח חזרה לגיטו לאחר שהלכו לילה שלם ברגל.
בגיטו הם היו לא חוקיים ולכן נאלצו להסתתר. האב התגלה ונלקח לעבודת כפייה פיזית קשה. מאחר ולא עמדה בה, הוכה על יד שוטר מקומי עד שמת במרץ 1943. זמן מה לאחר מכן מת באותו חודש האח אדולף מטיפוס. האם מינה איבדה רצון לחיות וחודש לאחר מכן מתה, באפריל 1943, ברעב ובדכאון, חדורת רגשות-אשם על שלא איפשרה לאדולף לברוח לרוסיה יחד עם חבריו עם נסיגת הרוסים.
אמי ואחיה נשארו לבד. האם אוזו מצא עבודה במה שלמד כבר בגיטו – תיקון שעונים ואופטיקה. אמי התחבאה ביום בבית הקברות הנוצרי של העיירה על מנת שלא תילקח לעבודות קשות. במהלך תקופה חלתה במחלת לב ריאומטית בשל תנאי המחיה הקשים ביותר.
עם כניסת הרוסים והשחרור חזרה אמי לביתה בצ'רנוביץ, שם התגורר כעת קצין משטרה רוסי. אמי הצליחה להוכיח בעלות על דירת המשפחה, שהיתה דירה חדשה בבית יפה בן ארבע קומות, אליה עברו רק בשנת 1936. לאחר שקיבלה בחזרה את הדירה עברה בין השכנים ואספה את הרכוש שחילקו ביניהם. היא החלה לעבוד בתחנת הקמח המקומית ולאחר זמן מה ערק אחיה מהצבא הרוסי אליו גוייס וחזר הביתה. ארוסתו של האח אדולף ששרדה גם היא חזרה לחפש אותו. משנמסר לה שמת, קפצה אל מותה מגשר הנהר בצ'רנוביץ.
אמי ואחיה מכרו את הדירה וברחו דרך הגבול לרומניה והגיעו לבוקרשט. בבוקרשט נרשמו אמי ואחיה לעליה לארץ מאחר ולא הצליחו להירשם להגירה לארצות הברית. הם עלו על אוניית המעפילים "פאן יורק" שנעצרה בדרכה לארץ על ידי הבריטים והובלו לקפריסין. אמי שהתה שם עד קום המדינה, אך אחיה הצליח להגיע קודם ולכן פתח חנות קטנה בחיפה ושכר שם דירה. כך לאמי היה היכן להגיע בבואה לארץ. היא נישאה לאבי ואני בתה היחידה.
אמי לא עבדה מחוץ לבית בשל מצבה הבריאותי, אבל היתה יד-ימינו של אבי בתחביב איסוף הבולים שפיתח והפך לעיסוק רציני כשפרש לגמלאות. היא כתבה עבורו מכתבים לדוברי גרמנית עמם היה בקשר בולאי. הוא התכתב עם בולאים מגרמניה, פולין, הולנד, שוויץ, צ'כיה, רוסיה ואפילו שבדיה. ההתכתבות הפכה ממש אישית בחלוף הזמן וחלק מהמתכתבים אף הגיעו לארץ לביקור. אני עצמי ביקרתי אצל מתכתב הולנדי שהציל יהודים בזמן המלחמה, נתפס על ידי הגרמנים ועונה. איסוף בולים וציור על צלחות עץ היה השיקום שלו.
אמי נפטרה בגיל 74 בשנת 1994. יהי זכרה ברוך.
את סיפור חייה סיפר לי אחיה שהיגר לארצות הברית, לשם הגיעו שתי אחיותיו של אביו עוד לאחר מלחמת העולם הראשונה. הוא היגר לשם בשנות החמישים והגיע למספר ביקורים בארץ לאחר מכן.

[vc_single_image image="427" img_size="medium" alignment="right"]
[vc_gallery type="image_grid" images="429,478,477,476,475,474,440,441,439,438,437,436,435,434,433,427,428,431,432,487,488,489,490,491,492,493,494,495,496,497" title="גלריית תמונות" el_class="gallery-muntzahim"]