Home לקסיקון הוברבאנד שמעון הרב שמעון הוברבנד (הי"ד), קידוש השם, ארכיון מורשת, סימול: A.567

הרב שמעון הוברבנד (הי"ד), קידוש השם, ארכיון מורשת, סימול: A.567

בין המגילות הגנוזות – גווילים שהוטמנו באדמה והועלו מתוך חורבותיה של וארשה, נמצאו גם שרידי הכתבים של הרב שמעון הוברבאנד הי"ד.

עזבונו של הרב הוטמן בארכיון המחתרתי הכללי שמייסדו ומנהלו הנאמן היה ההיסטוריון – ד"ר עמנואל רינגלבלום. כפי שהסתבר, לא באקראי הגיעו יצירות הרב אל הארכיון שבמחתרת. הרב הוברבאנד היה ממקורביו של רינגלבלום, שותף למפעל המופלא "עונג שבת" (כינוי למפעל של כינוס החומר והארכיון) במחתרת וארשה, ורינגלבלום עצמו ציין במכתביו ש"מרגע שמשכתי לעבודה את ההיסטוריון הצעיר– הרב שמעון הוברבאנד, זכה "עונג שבת" באחד מעובדיו הטובים ביותר".

כיצד קמה והתרקמה ברית רעות ויצירה בין היסטוריון יהודי הנמנה על מחנה השמאל,  לבין רב ירא שמים בתוך הגטו הנצור? מה טיבו של הרב שהתחבר למפעל שבמחתרת והקדיש לו ממיטב כוחו היוצר, ומה אופיים וערכם של הכתבים שהותיר לנו הרב שמעון הוברבאנד?

עם פרוץ המלחמה היה הרב שמעון הוברבאנד איש צעיר (נולד בשנת 1909) בראשית דרכו כמורה הלכה, אדם מעורה בציבור והיסטוריון מבטיח. הוא קבע את מושבו בעיר פיוטרקוב – טריבונאלסקי שבמחוז לודז", שם הקים לעצמו משפחה והיה נתון בחיי הקהילה. עוד טרם פרוץ המלחמה באה לידי ביטוי באישיותו של הרב הצעיר, המזיגה הנדירה של אדם הבקי בשבילי ההלכה ומכמני היהדות, ועם זאת פתוח לעולם הרחב ולמדע המודרני. הרב שמעון הוברבאנד היה אדם מושרש במחנה החרדי ומאמין בכל רמ"ח אבריו, ועם זאת, היה לבו קשוב ושומר אהבה לכל אדם בישראל. כבר באותם ימים חיבר הרב הוברבאנד מחקרים היסטוריים שעוררו תשומת-לב וזכו להערכתם של ברי-סמכא. הרב הוברבאנד חונן בכושר כתיבה, ואמנם, בכתביו של טרם-מלחמה, מצויים גם דברי ספרות מובהקים. הסגנון הסגולי ניכר גם בכתביו המלחמתיים. וכך לדוגמא, פותח הרב הוברבאנד את סיפורו האוטוביוגרפי על חוויותיו המלחמתיות הראשונות: "הלילה שבין יום ה' ליום ו', ז"א בין ה-31 לאוגוסט וה-1 בספטמבר, לא ישנתי משום שהרגשתי ברע. רק לפנות בוקר נרדמתי. שנתי התמשכה אפוא, בחלק מסוים של היום. קרוב לשעה 9 בבוקר, נכנסתי כשהטלית והתפילין תחת זרועי, לחדרו של חותני. חותני סיפר לי כי בשעת התפילה שוחחו על כך שהמלחמה לא תהיה. עומדים לפני הסכם בין פולין לבין גרמניה. יצאתי מאצל חותני והלכתי להתפלל. היום היה יפה מאוד. השמש של שלהי דקייטא לא יקדה. הרחובות היו מלאים אנשים, כיכר טריבונאלסקי, רחוב גרודזקה והרחוב היהודי, היו גדושים באלפי עגלות-איכרים שהיו עמוסות כל טוב: אווזים, תרנגולות, ברווזים, תפוחי-אדמה, גזר, סלק ושאר ירקות, פירות ותבואה. המסחר התנהל בערנות ובשקיקה. יהודים קנו את המצרכים והאיכרים קנו בחנויות היהודיות דברי חורף שונים. בקושי פילסתי לעצמי דרך בקהל העצום ולא פסקתי מלהרהר: ריבונו של עולם, האם באמת נגזר שעולם טוב ויפה זה ייחרב?"

אך הפעולות המלחמתיות לא בלבד שהחריבו את העולם התקין, אלא אף פגעו קשה בעולמו הפרטי של הרב. בתוך מהומת המנוסה מעירם, נפגעה המשפחה מהפצצה ואשתו וילדו של הרב נקברו תחת עיי המפולת. כפליט ועקור הגיע הרב הוברבאנד לווארשה והוא שבע מרורים וסבל. כאן, בווארשה העיר ובגטו הגדול, ניסה לבנות את חייו מחדש, להיות מועיל ומסייע לזולת ולהותיר עדות מימות האפילה. כנראה שחובת הכתיבה והשקידה על דברי עיון הפכו למרכז חייו של הרב. רק כך ניתן לפרש את המרחב האיכותי והכמותי של יצירתו. הכתבים הללו הינם מהעדויות החשובות והמרכזיות שנותרו לפליטה, ויש בהם גם כדי ללמד על דמותו ואישיותו של מחברם.

הרב הוברבאנד מתאר את חיי הדת ואת המחתרת הדתית בתוך הגטו. באמצעותו אנו לומדים לא מעט על אישים מהמחנה החרדי, השקפותיהם ודעותיהם בסבך התקופה. הרב הוברבאנד מספר על חיי היום-יום של הגטו ועל האדם בגטו. הכתיבה ספוגה אהבת ישראל שורשית, שנאת הרשע ורחמים גדולים. עיניו פקוחות ולבו פתוח והוא חסר אונים אל מול העיוות והזדון שמסביבו. הרגש העמוק לבני עמו אינו מונע בעדו מראות את הפגמים והעיוותים שפשו בקרב היהודים. הוא מדבר בסלידה ובאורח מרשיע חד-משמעי על המלשינים – משתפי הפעולה עם הנאצים, והוא רואה כ"אחת מן האיומות שבפורענויות המלחמה – צעדי קלגסים יהודים (משטרה יהודית) ופחדו של יהודי אחד מפני משנהו".

אולם הרב הוברבאנד אינו מסתפק ברשימות וניתוחים שבמרכזם העולם הגטואי. ליד החיבורים שנושאם ההווי העגום, אנו מוצאים עבודות היסטוריות מובהקות ובתוכם חיבור רב-היקפים, שרק חלק זעיר ממנו הגיע לידינו, אותו הגדיר רינגלבלום כמגמה "לאסוף את כל החומר ההיסטורי של השאלות ותשובות שחיברו גדולי פולין, של ראשוני הגדולים כמו המהרש"ק, רמ"א, שארית יוסף, מהר"ם מלובלין, ב"ח, שו"ת, פני יהושע וכן את כל השאלות ותשובות משנת ת"ח ועד הזמן האחרון. "חלק מהעבודה הזאת אמנם הגיע לידינו, וכן מקורות, פרקים על קורות היהודים בארצות הסלאביות ובפרט בפולין, רוסיה וליטא".

הרב הוברבאנד הובל מווארשה בקיץ 1942, עם ראשוני היהודים שנעקרו בגירושים ההמוניים. אחרוני החיבורים מפרי עטו נוצרו עוד זמן מועט לפני צאתו לדרכו האחרונה. בימי שבתו בגטו וארשה ידע הרב היוצר מצוקה, חי בדחיקות אך לא הרפה משליחותו.

יש לברך על כך שכתביו של הרב הוברבאנד, שחוברו במקורם ביידיש, תורגמו לעברית, שבו לגבולם וראו אור בספר מאיר עיניים. ובקשר לכך יש לציין, שלא מוסדות הנצחה ממשלתיים ומוסדות מדעיים מוסמכים, שעניינם בכך ותקציבם נועד לשם כך, נטלו על עצמם את התפקיד להוציא את העיזבון, שהוא מאבני היסוד של מורשת תקופה הרת גורל – אלא הדבר הפך למבצע של אדם פרטי שהשקיע מהונו ואונו במפעל גאולת כתביו של הרב הוברבאנד.

אין צורך להציג את מר שמחה הולצברג בפני הציבור הישראלי, ואין צורך לפרט את מעשיו ומצוותיו הידועים ברבים, אך ספק הוא אם היינו זוכים, בחיינו הסוערים, לגילוי דומה – שאדם כפרט מעמיס על עצמו משימה כבדה וחשובה כל-כך, מוליכה דרך כל הקשיים והמכשולים, ומעניקה כשי, עדות ותוכחה לדורות.

 

הוועד הציבורי להוצאתם לאור של כתבי הרב שמעון הוברבאנד הי"ד

 

תמוז תשכ"ט

יולי 1969