Home לקסיקון הוברבאנד שמעון

הוברבאנד שמעון

logo-havazelet

נולד בשנת 1909 בעיירה חנצ'יני הסמוכה לקיילצה. שמעון היה נצר לשושלות רבנים, הן מצד אימו והן מצד אביו. דודו, ר' הלל, היה מראשי "המזרחי" בפולין. שמעון חונך בחצר סבו, הרבי מחנצ'יני, וממנו קיבל את הסמיכות לרבנות. לימים נשא לאישה את בת הדיין  ר' יעקב גלזר מפיוטרקוב טריבונלסקי, ולבסוף קבע את מושבו בעיר, הקים משפחה ושימש כמורה  מעורה מאד בחיי הקהילה.

באישיותו באה לידי ביטוי המזיגה הנדירה של אדם הבקי ברזי ההלכה היהודית ועם זאת פתוח למדע המודרני ורגיש לצורך בפעילות ציבורית. כשהתגורר זמן מה באוטבוצק, עיירת קיט בסביבות ורשה, היה המייסד והיו"ר של ההסתדרות המקומית "צעירי אמוני ישראל" וציר לכנס הצעירים הראשון ב1928-. כשהשתקע בפיוטרקוב ייסד את "החברה למדע יהודי", והיה מרצה על נושאים הלקוחים מן ההיסטוריה של עם ישראל.

עוד בנעוריו גילה עניין רב בספרות ובהיסטוריה. בגיל צעיר החל לכתוב שירים וסיפורים ביידיש ובעברית, ובבחרותו החל מפרסם  מאמרים על בעיות יהודיות  בעתונות היהודית באזור. בשורה ארוכה של כתבי עת חרדים פירסם מאמרים בבעיות ההלכה, וביקורות על ספרות הלכה. ביחוד נמשך לחקר תולדות ההגדה, ואף חיבר ספר על ראשיתה של ההגדה והשפעתה על חיי היהודים. האוסף יקר הערך של הגדות פסח שהיה ברשותו, אבד בעת כיבוש פיוטרקוב.

מאיר בלבן ויצחק שיפר, מן ההיסטוריונים הבולטים בפולין,  רתמו את הרב שמעון הוברבאנד גם לעבודות אחרות בתחום ההיסטוריה היהודית. על כישוריו אלה כתב רינגלבלום: " הוברבאנד היה בקי מאד לא בספרות הדתית בלבד, היה בו יסוד להיסטוריון טוב. עיוניו בתולדות היהודים בפולין העידו על בקיאותו הרבה בענף מדע זה". ואמנם, הרב  כתב מחקר  יסודי על מצבות יהודיות עתיקות בבתי הקברות בפולין, והחל מפרסם את אחד ממחקריו החשובים שעסק ברופאים היהודיים בפיוטרוקוב מן המאה ה17-.

בעט סופרים רגיש ופיוטי מצייר הרב את הרגע השפוי האחרון לפני פרוץ המלחמה: "הלילה שבין יום ה ליום ו', זאת אומרת, בין ה31- באוגוסט וה1- בספטמבר, לא ישנתי משום שהרגשתי ברע. רק לפנות בוקר נרדמתי. שנתי התמשכה, איפוא, בחלק מסויים של היום. קרוב לשעה 9 בבוקר נכנסתי כשהטלית והתפילין תחת זרועי, לחדרו של חותני. חותני סיפר לי כי בשעת התפילה שוחחו על כך שהמלחמה לא תהייה. עומדים לפני הסכם בין פולין לבין גרמניה. יצאתי מאצל חותני והלכתי להתפלל. היום היה יפה מאד. השמש של שלהי דקייטא לא יקדה. הרחובות היו מלאים אנשים.. היו גדושים באלפי עגלות איכרים שהיו עמוסות כל טוב.. המסחר התנהל בעירנות ובשקיקה. יהודים קנו את המצרכים והאיכרים קנו בחנויות היהודיות דברי חורף שונים. בקושי פילסתי לעצמי דרך בקהל העצום ולא פסקתי מלהרהר: ריבונו של עולם, האם באמת נגזר שעולם טוב ויפה זה ייחרב?… "

כשפרצה המלחמה, והעיר פיוטרקוב הופצצה, נמלטו הרב ובני  משפחתו – חותניו, רעייתו ובנו –  מן העיר, והצטרפו לזרם הפליטים הגדול שנס לאזורים שקטים יותר. בתוך מהומת המנוסה, נפגעה המשפחה מהפצצה ואשתו וילדו נקברו תחת עיי המפולת. שבור בגופו ובנפשו חזר הרב שמעון הוברבאנד לדירתו בפיוטרקוב הכבושה, והחל משקיע עצמו בעבודתו המדעית, כתיבת הכרוניקה "מימי אשכנז".

בראשית 1940 עזב את פיוטרקוב ועבר לוארשה. בוארשה נשא לאשה את בתו של הרב זילברשטיין , רבה של פראגה, ונרתם בכל מאודו לפעילות במסגרות הסיוע היהודיות ובארכיון "עונג שבת".

במסה שכתב עמנואל רינגלבלום על "עונג שבת", באה לידי ביטוי התנופה שניתנה למפעל המחתרתי עם הצטרפותו של  הרב שמעון הוברבנד. במילים חמות ובאהבה הוא כותב על הרב הצעיר:  "כבר בחודשי פעולתי הראשונים ב"עונג שבת" משכתי לעבודה אנשים אחדים, אך לא ראיתי ברכה בעמלי. רק כאשר הצלחתי לקרב את ההיסטוריון הצעיר הרב שמעון הוברבאנד, זכה "עונג שבת" באחד העובדים הטובים ביותר. למרבה הצער רשם הוברבאנד את רשימותיו כהערות על דפי ספרים שונים, כדי שתראינה כמתייחסות לנאמר בהם. רק מאוחר יותר השתכנע כי אין כל פחד בכתיבת הדברים, מבלי להסוותם, כפי שעשה בהתחלה….נפש אצילה שקשה למצוא כמותה בימינו… בימי המלחמה עיבד הוברבאנד בהדרכתי חומר היסטורי גנוז בשאלות ותשובות, השייך לפולין. רק חלק מהחומר שנאסף השתמר. רובו נעלם יחד עמו. גדול גם חלקו של הוברבאנד בעבודת הארכיון. הוא אסף חומר עשיר אודות סבלות היהודים וצרותיהם במלחמה הנוכחית. החומר שלו מצטיין ביסודיות רבה ובסולידריות, והוא ישרת את ההיסטוריון של ימינו. גדולה זכותו בתיעוד החיים היהודיים במלחמה זו. על ערך החומר הזה אפשר יהייה לעמוד רק כאשר יובא בפני הציבור היהודי בעולם כולו ותתגלה תרומתו הרבה של הוברבאנד הצנוע".

בשורה ארוכה של רשימות וחיבורים, הבולטים ביושר אינטלקטואלי, כתב הרב ביידיש  על סוגיות מרכזיות בחיי היהודים תחת שלטון הכיבוש הנאצי,כגון: הרס קהילות יהודיות החטיפות לעבודה, ועל המתרחש במחנות העבודה, בהם חשופים גברים ונשים להתעללויות הגרמנים; פרנסות יהודיות ועוד.

כאדם חרדי הקדיש שורה של חיבורים המתייחסים לגורל החיים היהודיים במלחמה, כגון: תיאור גורלם של רביי'ם וצדיקים;  קיום מצוות וחגים ועוד.

מיוחדים במינם הם חיבוריו הנוגעים לפנים אחרות של האדם בגטו: פולקלור של המלחמה, סחיטות כספים ע"י יהודים, והירידה המוסרית של האשה היהודיה.

הרב הוברבנד חי בגטו בדוחק ובצמצום. בפעילותו בסיוע וגביית עדויות בקרב הפליטים הרבים בגטו נחשף לסכנת הידבקות במחלות הקשות, שרווחו בקרב שכבת אומללים זו. הוא חלה בטיפוס משום שידו לא השיגה לשלם את 500-600 הזלוטים שעלתה זריקת החיסון.

בעת הגירוש הגדול, בקיץ 1942, מצא מקלט בשופ המברשתנים. בסלקציה האכזרית שנערכה שם נלקח גם הרב. על כך כתב רינגלבלום: " {בין הנלקחים} היה גם הרב אציל- הנפש ביניהם. חוורון פניו הרזות, מוכות הרעב, של הרב, לא נשא חן בעיני רוצחי הס.ס.. יחד עם הקורבנות האחרים גררו אותו היישר לתוך הקרונות, ומשם לתחנת המוות טרבלינקי".

[vc_single_image image="132" img_size="medium" alignment="right"]
[vc_gallery type="image_grid" images="132" title="גלריית תמונות" el_class="gallery-muntzahim"]