Home לקסיקון גלר אליעזר

גלר אליעזר

Geler-eliezer

נולד בשנת 1919 בעיירה אופוצ'נו בפולין, למשפחה מבוססת ובעלת עמדה מכובדת בעיירה. משפחת גלר לא היתה משפחה דתית, אם כי שמרה על קיום המסורת. אליעזר חונך בבית ברוח ציונית, ביקר בביה"ס הכללי ובבית הספר התיכון בעיירה. בלודז' למד בבית-ספר למסחר. בהיותו בן 15 הצטרף לתנועת גורדוניה, ובגמר לימודיו בלודז' חזר לעיירתו ועמד בראש הפעולה הארגונית-חינוכית של קן  התנועה באופוצ'נו, וכעבור זמן קצר החל לארגן את פעילות התנועה במחוז לודז'. אליעזר היה בין אלה שביססו את התנועה כתנועה עממית בערי השדה של פולין:  מדריך נודד בעיירות השדה, מארגן סניפים, מסביר ומחנך, וכותב מאמרים ורשימות לעתונות התנועה. כך המשיך עד שגוייס לצבא הפולני, ליחידה הצבאית רבת המסורת והפאר – "גדוד רוכבי הסוסים בסובלקי", היהודי היחיד בגדוד.

בהופעתו החיצונית, בלורית בהירה ועיניים כחולות, קווי פנים עדינים ורזים, היה דומה יותר ל"גוי" מאשר ליהודי.

עם פרוץ המלחמה השתתף בקרבות בסביבות העיר קוטנו, ונפל בשבי הגרמנים. עם שחרור השבויים היהודיים הגיע לווארשה במחצית השנייה של שנת 1940, והצטרף למניחי היסוד לחידוש פעילות התנועה תחת שלטון הכיבוש הגרמני. לפני המלחמה לא היה אליעזר גלר חבר בהנהגה הראשית של "גורדוניה". אחרי פרוץ המלחמה נשאר רק חבר אחד של ההנהגה בפולין, ישראל זלצר, אליו הצטרף גלר בארגון קן התנועה בווארשה. ישראל זלצר היה היפוכו של אליעזר, הן בחיצוניותו והן באופיו. זלצר נטה לביצור הקיים ושמירת הגחלת, ואילו גלר נטה להתפשטות, למעשים נועזים. הסכסוך בין השניים החריף, וההנהגה עברה לידי גלר, נוכח המציאות שתבעה כמנהיג אדם נמרץ יותר, בעל כישורי ביצוע , בעל העזה ונכונות להסתכן . ואמנם, בשליחות התנועה ביקר פעמים רבות בכל הנקודות החשובות בערי השדה ובחבל זגלמבייה .

כבר באביב 1940 העלה את ההצעה שהדהימה את חברי תנועתו, לנצל את מצב חוסר העובדים בפריפריה החקלאית ולקיים נקודות הכשרה חקלאיות. בסביבות גרוייץ השיג את הסכמתם של שני בעלי אחוזה להעסיק יהודים צעירים. לצד העבודה החקלאית התקיימה במקום פעילות תרבותית, במקביל להמשך המאמצים לריכוז חברים בתנאי קולקטיב בווארשה עצמה. בסוף 1941 ייסד שתי נקודות הכשרה: אחת בצ'נסטוחוב, והשניה בעיר הולדתו אופוצ'נו, לשם הוצאו למעלה מ50- איש מן הגטו.

יוזמות אחרות של גלר, כגון ניסיון להציל קבוצת נערות וקבוצת ילדים במנזרים בסביבות צ'נסטוחוב, לא נשאו פרי.

בגטו וארשה השקיע גלר עמל רב בהוצאת העיתון המחתרתי של התנועה "סלובו מלודיך" {דבר הצעירים}: בעצמו כתב את החומר בלילות, והעביר את הדפים המודפסים למקום-סתר. במו ידיו היה שוקד על שכפולו במכונת הקטוגרף, שבעליה היתנה עמו – מתוך זהירות – שלא יכניס אדם נוסף. האופי היחודי המשותף  לפעילות תנועות הנוער בגטו, שבמהותה עמד המאבק על שמירת צלם האדם , הוא שעומד ברקע מאמרו בעיתון, מספטמבר 1941: "ארגונם של הילדים מהשכבה הענייה ביותר אל תוך שורותינו מטיל עלינו את החובה להגיש להם עזרה חומרית. העזרה ההדדית היא גורם המאפשר את מילוייה של חובה זו. בדרך שבה תאורגן הפעולה, וכן בצורה שבה תהייה מוגשת העזרה לעניים ביותר, יהיה תלוי הדבר אם היא תהיה לגורם חיובי או שלילי בחינוכנו. חשוב במיוחד הדבר  בשכבת הצופים. מילוי בלתי מוצלח של חובה זו מצד המדריך עלול להביא לידי כך, שהילד העני ירגיש עצמו אפילו ב"קן" שלו נחשל ומופלה לרעה… הגשת עזרה ע"י הגרלה, מציאת איזו דרך שהיא שלפי צירוף מקרים מוזר דווקא הנזקק הוא הזוכה, נראית כדרך נכונה ומתאימה. דבר ברור הוא כי דרכים אלה יש להחליפן תכופות.."

בראשית קיץ 1942 יצא גלר שוב לערי השדה , משם  נודע לו על הגירוש ההמוני של יהודי וארשה. למרות היותו באזור שקט-יחסית באותה תקופה, נחפז גלר לחזור לגטו וארשה, והחל בפעולות לשמירת חברי קבוצתו: זיוף תעודות של פועלי בתי חרושת, שאיפשרו הכנסת חברים ל"שופים", ואף ניסיון לייסד "שופ" עצמאי עם דיירי הבית ברחוב נלבקי 23, לחברי גורדוניה והשומר הצעיר שהתגוררו בה.

לאחר הקמת האי"ל, ביקר שוב בזגלומבייה יחד עם מרדכי אנילביץ, במטרה לארגן במקום קבוצות לוחמות. באותה עת אף הגיע לצ'נסטוחוב והאיץ בחברים לנסות ולשלוח אדם ללמברג {לבוב}, שיבדוקאת האפשרות לחציית הגבול הרומני כדרך להצלת חברים. גלר עצמו שב לווארשה, והשתתף בהתנגשות הראשונה עם הגרמנים בינואר 1943.

במרד אפריל 1943, פיקד אליעזר גלר על גוש בתי המלאכה "טבנס ושולץ".

ב29- באפריל עבר עם קבוצת לוחמים דרך תעלות הביוב לצד הארי. ב24- במאי היה במחבוא של קבוצת הלוחמים בעליית הגג של בית החרושת לצלולויד , עת פרצה בו הדלקה הגדולה, בה ניספו שמונה מהחברים. גלר הפצוע והכווי קפץ מן החלון והסתתר בצד הארי, משם המשיך בהתכתבויותיו. בקיץ 1943 הגיע עם משלוח יהודים שהשיגו כמותו מסמכים דרום-אמריקאיים, למחנה החילופין בברגן בלזן.  נסיונו להשיג דרכון באמצעות נתן שוואלב, שישב בג'נבה, עלה בתוהו. מברגן בלזן נשלח אליעזר לתאי הגזים באושוויץ.

בפתיחת ועידת מפא"י בכפר ויתקין ב25- באוקטובר 1942, קרא היו"ר שפרינצק אחד ממכתביו המקודדים של אליעזר גלר , ובו ידיעות על הקזת הדם של יהודי פולין, ויחסו למולדת. "וארשה, 13.4.42: … בזמן האחרון מרגיש אני עצמי ברע, בריאותי מתערערת.. תכופות אני יורק דם. על כן צר לי מאד שלא אוכל אולי לעולם להתחתן עם מולדתסקה. אהבתנו החלה עוד לפני 15 שנה, בשבתי על ספסל בית הספר; עוד בהיותי ילד שרתי לה שירי אהבה… לדאבוני גברה עלי – כפי שאתה רואה – המחלה, וחלומותי על חיים משותפים – ישארו חלומות שווא. ..הנני מוסיף לאהוב אותה אהבה עזה כל כך, שהמילים האחרונות שאלחש לפני מותי יהיו כל אותם השמות שקראתיה בהם תמיד…"

[vc_single_image image="472" img_size="medium" alignment="right"]
[vc_gallery type="image_grid" images="132" title="גלריית תמונות" el_class="gallery-muntzahim"]